קליבלנד קאבלירס 82 – גולדן סטייט 103

רבות נכתב בשעות האחרונות על למה המשחק הרביעי היה כה חריג לעומת שלושת המשחקים הקודמים, למה הפעם גולדן סטייט ניצחה בקלות ממש, במשחק שנראה בשליטתה כמעט באופן מוחלט החל מהדקה ה-6 מתחילתו, מרבית הפרשנים נותנים את הקרדיט לסטיב קאר ושינוי הרוטציה שלו כשבוגוט ואזילי הועלמו לטובת רוטציה קצרה שבמרכזה השלישיה איגודלה, קרי, תומפסון. אבל אני חושב שהסיבה אחרת ונגיע לזה מייד.

*

בעיות הפציעות של קליבלנד לא נפסקו גם במשחק הזה כשלברון ג'יימס מתרסק לתוך מצלמת טלביזיה וזוכה לשני חתכים נאים על הפדחת שלו, במהלך שלפחות לפי תחושה השפיע עליו כשאחוזי העונשין שלו צנחו (5 מ-10) וכך גם האגרסיביות כשג'יימס נותן את המשחק החלש ביותר שלו בפלייאוף עם 20 נקודות ב-7 מ-22 מהשדה (ועדיין כמעט מגיע לטריפל דאבל, המפלצת).

גולדן סטייט כאמור שינתה את החמישיה שלה כשעלתה עם קארי, תומפסון, גרין, איגודלה ובארנס, הרכב נמוך שאפשר לה לרוץ הרבה יותר. בקליבלנד עלתה החמישיה הרגילה כשמהספסל אף אחד למעט ג'יי אר סמית' שהיה איום ונורא וג'יימס ג'ונס לא זוכים לדקות משמעותיות.

קליבלנד פתחה מצוין ועלתה ל-7-0 כשגולדן סטייט לא מוצאת את הקליעה שלה, וקליבלנד הולכת פנימה שוב ושוב לגיבור המשחק מבחינתה, טימופיי מוזגוב שקלע 28 נקודות ו-10 ריבאונדים באחוזים נפלאים והיה איום על כל ריבאונד כשגם תומפסון תורם דאבל דאבל משלו.

אבל גולדן סטייט איזנה במהירות את המשחק, בעיקר הודות לנשק שלא היה לה בכלל בשלושת המשחקים הראשונים – משחק הריצה – אחרי סלים, אחרי החטאות אחרי איבודי כדור, גולדן סטייט רצה, והיא ניצלה כל טעות כזאת, וכל ריבאונד התקפה כדי להוציא את ההתקפה המסחררת שלה לדרך או לדפוק שלשה כשההגנה לא מסודרת.

בסוף הרבע הראשון זה היה כבר 7 לגולדן סטייט ובמחצית 12. ברבע השלישי האלי הופ של דלבדובה ללברון ומשחק מפלצתי של מוזגוב בצבע הוריד את ההפרש ל-3 אבל שלשה של קארי בסיום הרבע השלישי הראתה את הכיוון לרביעי ושתי שלשות של איגודלה גמרו את המשחק. 4 דקות לסיום שני המאמנים העלו את המחליפים והמשחק הסתיים אפקטיבית.

*

אז בואו נסכם: גולדן סטייט וויתרה על משחק הפנים וקליבלנד ניצלה את זה ליתרון 36-46 בצבע ויתרון בריבאונד, ולמשחק מפלצתי של מוזגוב. קארי היה פושר עם 22 אבל באחוזים טובים הפעם, ותומפסון היה חלש מאוד עם 9 בלבד. איגודלה התפוצץ במונחים שלו ל-22 ונתן הגנה נפלאה על לברון שקלע רק 20 ולא הצליח או לא ניסה להשתלט על המשחק כשדלבדובה, שומפארט וסמית' בערב קליעה שחור (3 מ-22 שאלוהים יעזור לכולנו).

אז מה קרה פה בעצם?

קליבלנד הפסיקה לשחק כמו שהיא שיחקה עד עכשיו, היא התחילה להניע את הכדור, לפעמים בהצלחה, אבל המשמעות של הפסקת הבידודים של לברון ויותר מסירות הייתה פחות מבטים פנויים, יותר איבודי כדור כי היו יותר מסיר ופחות ריבאונדים בהתקפה כי הגבוהים לא היו יכולים להתמקד בזה אלא לקחו חלק במשחק הנעת הכדור.

כך ההתקפה של קליבלנד הייתה אפקטיבית פחות, ובצד השני 11 נקודות בהתקפות מעבר של גולדן סטייט התאפשרו כתוצאה מאותו שינוי התקפי של קליבלנד. למה השינוי ההתקפי קרה? בגלל שללברון לא היו אנרגיות ל-46 דקות של בידודים. תוסיפו לכך את העייפות והפציעות שסוחבים דלבדובה ושומפארט ותבינו גם את אחוזי הקליעה הקטסטרופלים, מיותר לציין שאם הם היו קולעים אפילו ב-33 אחוזים, וחלק מהמבטים האלה היו מבטים טובים, המשחק היה נראה לגמרי אחרת וכמובן דלבדאובה היה עייף ופצוע מכדי להיצמד לגופייה של קארי כפי שעשה במשחקים הראשונים, וקארי השתמש בחופש היחסי כדי לנהל את המשחק של גולדן סטייט ולהחזיר אותו לתלם.

האם ללברון יהיו אנרגיות לכך ביום ראשון? האם יש עוד התאמות שאפשר לעשות ב-7 שחקנים בלבד? האם לדלבדובה יהיו אנרגיות להיצמד לגופייה של קארי?

יהיה מעניין לראות, נתראה בראשון.

וזה נכתב לפני המשחק:

אם לא עליתם עדיין על הרכבת שהיא גמר ה-NBA 2015, אז זה הזמן לעשות זאת (כמו כן, מה נסגר איתכם?!?!?!!???!!?!?!?!?!?!?!?!!?!?!?)

*

קליבלנד קאבלירס (2) – גולדן סטייט ווריורס (1) 4:00 ערוץ הספורט:

אחרי שלושה משחקים ראשונה צמודים, מותחים ומטורפים, שעליהם כבר באמת נכתב הכל, השחקנים, המאמנים, הפרשנים ובוודאי אנחנו, כבר מוכנים ולא יכולים לחכות למשחק מספר 4.

קליבלנד נמצאת כרגע בעמדה שבה אם היא מנצחת 2 משחקים, או במילים אחרות, אם היא שומרת על הבית, היא אלופת ה-NBA לעונת 2014/2015 הודות ל-3 דברים עיקריים:

1) יכולת מופתית של לברון ג'יימס

2) טקטיקה שממקסמת את המעט כישרון שיש בקבוצה, ניהול משחק, ניהול דקות, ואכיפת אסטרטגיה הגנתית והתקפית גאונית של דיוויד בלאט

3) מלחמה חסרת פשרות של כל אחד מ-7 השחקנים וקצת של הקאבס בכל שנייה שהם נמצאים על המגרש.

לא נפרט על כל אחת מהנקודות האלה כי כבר נכתב עליהם מספיק, אבל רק שילוב מושלם של 3 הנקודות האלה נותנות לקאבס עדיפות על הווריורס העדיפים, אלה המפתחות ופה גם נכנסים סימני השאלה לקראת משחק מספר 4.

האם ג'יימס יכול להמשיך לשחק ככה 46-50 דקות בערב?

האם בלאט קאר ישלוף שפנים שיוציאו את בלאט מאיזון? האם הוא יצליח להמשיך ולאזן נכון את ההרכבים, להגיב נכון להרכבים הנמוכים והגבוהים של קאר, ולשמור על המשמעת הקבוצתית באסטרטגית הבידודים, ההתקפות הארוכות, הריצה בראבאק לריבאונד התקפה של הגבוהים וירידה בראבאק להגנה של הנמוכים?

ואולי השאלה הכי גדולה לקראת משחק מספר 4, האם הגוף של השחקנים יכולים להמשיך לעמוד בזה?

אחרי שאיבדה את לאב, ארווינג ובשלב מוקדם יותר של העונה את ורז'או לפציעות, במשחק מספר 3 היא איבדה לדקות ארוכות את שומפארט עם פציעת כתף, ולאחר המשחק דלבאדובה הגיע לבית החולים עם התכווציות ברגל, תוצאה של המאמץ העל-אנושי, אליו הוא לא רגיל ואותו נאלץ להפגין במשחקים 2 ו-3 כדי לסייע ללברון להוביל את הקאבס ליתרון בסידרה הזאת.

שני השחקנים הוכרזו ככשירים למשחק מספר 4, אבל אף אחד לא יודע האם העובדה שהם כשירים אומרת שהם יכולים לשחק באותו קצב 30-40 דקות במשחק, שזה כמובן מה שידרש מהם.

*

כמעט בכל סידרה, בוודאי בגמר, המאמנים שולפים שפנים שמפתיעים את היריב ומפגינים יכולת הגבוהה מהיכולת שהפגינו קודם לכן.

במשחק מספר 3, אחד הדברים שהתניעו את הקמבאק של הווריורס, לצד החזרה של קארי לעניינים, הוא המשחק של דיוויד לי, שהפציע פתאום והיה מצוין. האם לבלאט יש תכנית להתמודד איתו או שבסופו של דבר, האסטרטגיה ההגנתית של הקאבס היא ניצמד בכל מחיר, אבל בכל מחיר, לקארי ותומפסון , לא ניתן סלים קלים ושהאחרים ינצחו אותנו בג'אמפ שוט, נראה אותם?

וכמו כן האם לבלאט יש עוד שפן מהכובע? האם נראה את מייק מילר ששיחק דקות ספורות במשחק מספר 3 מקבל מעט יותר דקות על רקע הצורך לתת לגארדים יותר דקות מנוחה? האם נראה יותר ג'יימס ג'ונס, שתורם לא מעט בדקות שבהן הוא משחק עם כמה שלשות חשובות?

*

אני אגיד משהו לא פופולארי, יש לי תחושה שהמשחק הזה הולך לווריורס ובקלות, ואני אומר את זה מכמה סיבות:

1) יש קצת יותר מדי הייפ סביב הקאבס ביומיים האחרונים, זה יכול להדליק את הווריורס, ולהחליש את קליבלנד.

2) העייפות המצטברת של הקאבס, קשה להאמין שזה לא יפגע בהם.

3) הרבע הרביעי והחזרה של דיוויד לי להיות פקטור משנה את יחסי הכוחות

*

הימור: 14 הפרש לווריורס.

הלוואי שאני טועה ויהיה לנו עוד משחק צמוד ונפלא.

תבלו!

*